החלטה בתיק ת"א 3713-05-12

1.       בפניי בקשה מטעם המבקשת, למתן צו מניעה זמני אשר יאסור על המשיב לבצע כל עבודה או פעולה, לרבות כל פעולת בניה או פעולות הקשורות לכך, במגרש 286ש, חלקה 88 גוש 17215 בתחום הישוב שבלי-אום אל גנם (להלן - המקרקעין), וכן לאסור עליו לעשות כל שימוש, לרבות מגורים, במקרקעין הנ"ל, עד להכרעה בתובענה העיקרית. במקביל, הגישה המבקשת תביעה למתן צו מניעה קבוע אשר יאסור על המשיב לעשות כל שימוש במקרקעין וצו להריסה של המבנה המצוי במקרקעין. בבקשת המבקשת צויין, כי ביום 23.1.2012 ניתן (בהסכמה) פסק-דין בתביעה קודמת שהגישה נגד המשיב לסילוק ידו מהמקרקעין, המורה למשיב לסלק את ידו ולפנות את המקרקעין. לטענת המבקשת, הסתבר לה לאחרונה כי לא רק שהמשיב לא קיים את פסק הדין האמור, אלא החל בבניית מבנה על המקרקעין. המבקשת טענה, כי צו המניעה המבוקש נידרש לצורך מימוש יעיל של פסק הדין, אם תתקבל התביעה העיקרית, שכן ככל שהחזקה בפועל במקרקעין ממושכת יותר, ונעשה בהם שימוש למגורים, יקשה עליה לפנותם. כן טענה, כי בנסיבות העניין, ונוכח העובדה כי למשפחה בית אחרת במגרש סמוך, אשר משמש משך שנים כבית המגורים, מאזן הנוחות נוטה לטובת היענות לבקשה.

2.       המשיב הגיש תגובה לבקשה, במסגרתה טען בין היתר כי הוא פעל משך תקופה ארוכה בניסיון להסדיר את חזקתו במקרקעין, וכי הדבר לא הסתייע עד כה. עוד טען המשיב, כי נוכח מצבה הרפואי הקשה של ביתו, יש צורך במבנה מגורים המותאמים למגבלותיה, ובשל כך הקים את המבנה במקרקעין. לטענתו, הוא לא הבין את משמעות מתן פסק הדין שניתן לסילוק ידו מהמקרקעין, ומבקש, נוכח נסיבותיו המשפחתיות, כי ביצועו יידחה לתקופה נוספת בה יוכל לפעול לקבלת זכויות במקרקעין. בדיון שנערך בבקשה ציין המשיב, כי החל בבניית המבנה במקרקעין עוד בחודש יוני 2011, וכי המבנה מאוכלס מאז אוקטובר 2011, קרי - לפני מתן פסק הדין.

3.       לאחר שעיינתי בבקשה ובמעמדות הצדדים, אינני רואה בשלב זה ליתן את הצו המבוקש. בכל הנוגע לבקשה שעניינה הפסקת עבודות להקמת המבנה במקרקעין, הרי כפי שעולה מהדיון שהתקיים בבקשה, המבנה הוקם כבר והוא מאוכלס, כך שהבקשה איננה אקטואלית בהקשר זה. בכל הנוגע לבקשה שעניינה הפסקת השימוש במקרקעין לרבות במבנה שעליהם, הרי שנראה כי אין צורך בצו זמני בהקשר זה, שכן כאמור לעיל ביחס לאותם מקרקעין ניתן אך לא מזמן פסק דין סופי המצווה על פינוי המקרקעין וסילוק ידו של המשיב מהם. יצויין כי לפי העולה מדברי המשיב, בעת שניתן פסק הדין, כבר היה קיים במקום המבנה שהוקם על-ידו והוא אף היה מאוכלס, ומכל מקום המקרקעין כוללים כידוע את כל הבנוי עליהם (סעיף 1 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969). משקיים פסק דין סופי המורה על פינוי המקרקעין ועל סילוק ידו של המשיב מהם, ברי כי חובה לקיימו, כל עוד לא נקבע אחרת בהחלטה מוסמכת. כפי העולה מהחומר בפני, המשיב לא קיים את פסק הדין. בעניין זה, נקטה המבקשת לאחרונה, לפי דבריה, וככל הנראה לאחר הגשת הבקשה דנן, הליך לפי פקודת ביזיון בית המשפט, התלוי ועומד בפני בית משפט זה, על מנת לאכוף על המשיב לקיים את פסק הפינוי. בנסיבות אלה, אינני סבורה כי הצו הזמני המבוקש בבקשה שבפני, נדרש להבטחת ביצוע הסעד הסופי המתבקש בתובענה, שכן בידי המבקשת ממילא פסק-דין סופי המחייב את המשיב לפנות את המקרקעין. כפי שעולה מהמפורט לעיל, ההתמודדות בהקשר זה הינה, בשלב הנוכחי, במישור האכיפה, כאשר המבקשת נוקטת הליכים בעניין זה, ולא במישור של מתן ציווי שיפוטי נוסף, תוך ריבוי לא רצוי של הליכים ויצירת חשש להכרעות סותרות.

4.       למען הסר כל ספק מובהר, כי אין בהחלטה דנן כדי להתיר שימוש כלשהו של המשיב במקרקעין, וזאת נוכח קיומו של פסק הדין המורה על פינוי המקרקעין וסילוק ידו מהם. עוד אוסיף, כי ככל שיהיה שינוי רלוונטי כלשהו במצב העובדתי, ובכלל זה בשים לב להליך שיתקיים בבקשת המבקשת לפי פקודת ביזיון בית המשפט, תוכל המבקשת לחזור ולעתור בבקשה מתאימה.

5.       בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, ד' סיון תשע"ב, 25 מאי 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: